חלק מלהיות יצור אנושי זה להיות מכונת ייצור סיפורים. 

כיצורי אנוש אנחנו מרגע לידתנו בלמידה (של סיפורים שעוברים בין דורות) וביצירה של סיפורים שמסבירים לנו – 

איך העולם עובד? כיצד עלינו להתנהל כדי לשרוד בתוכו, ואף להצליח? 

הסיפורים האלו לרוב לא מודעים ולא מוצהרים, אך כן מטיילים איתנו ממסגרת למסגרת ומוצאים את הדרך לתחזק את עצמם ובסופו של דבר לקבוע את האופן שבו נביא את עצמנו (או לא נביא את עצמנו) למערכות יחסים.

כל מיני נסיבות בחיי הובילו לכך שאני חייתי לפי סיפור שאומר שכדי להיות אהובה אני צריכה להיות רק בנתינה החוצה ולא פנימה, ושעליי להיות עצמאית לחלוטין ומחוסרת צרכים. הסיפור הזה הוביל לכך שהרגשתי מאוד לבד בתוך כל מערכות היחסים שלי. 

הייתי כה מכווננת כלפי חוץ בניסיון לרצות, עד שכמעט התקשיתי לזהות את הקול הפנימי שלי. הגעתי למצב שכמעט ולא הייתי מודעת לכך שיש לי רגשות, תחושות גוף, וצרכים אנושיים, שאם אוכל להיות עימם בקשר הם יוכלו להדריך אותי, ולהוביל לחיים הרבה יותר בריאים, מלאים ומאושרים. 

למזלי, הסיפור הזה לא החזיק יותר מידיי זמן, ובעשור האחרון השקעתי את חיי בלמידה משמעותית שאפשרה לי לעדכן גרסה לסיפור וכתוצאה מכך לגלות את עוצמת השינוי שאפשר לחוות בחיים. כחלק מהלמידה הזו גם גיליתי שאני ממש לא לבד, ולצערי, רובינו סוחבים בתוכנו כל מיני סיפורים, צלקות ופצעים שמגבילים אותנו. 

זו הסיבה שבוערת בי התשוקה להנגיש את הידע שאני צוברת. אני רואה בו כזכות טבעית ובסיסית של כל יצור אנושי, ורוצה לתמוך בכמה שיותר מאיתנו בשילובו בחיים כדי להפוך אותם למלאים, בריאים ומאושרים יותר.