ביקורת/שיפוטיות עצמית… בעדנו או נגדנו?
השבוע ליוויתי כמה א/נשים יקרים/ות מאוד לליבי בתרגול להתמודדות עם שיפוט עצמי.
ראיתי כמה שיפוטיות היא נחלת כולנו, ואיזו הקלה והבנה מגיעות כשמוצאים דרך לרתום אותה לטובתינו.
אלו כמה מהתגובות שריגשו אותי כל כך:
"זה היה מעצים לחוות באופן ישיר בתוך הגוף שלי את האיכות שהייתי כל כך רוצה לחוות יותר בחיי"
"זה היה לי משמעותי מאוד כי זה עזר לי להציף דברים שאולי לא באמת הייתי מודעת אליהם או הדחקתי הצידה"
"זה עזר לי להגיע לבהירות לגבי מה אני באמת רוצה מעצמי ומה חשוב לי בסיטואציה הזו"
"זה היה עבורי משמעותי ונוגע. דרך משחקי התפקידים, קילוף השכבות וההגעה לצורך האמיתי העומד בבסיס השיפוט העצמי, מצאתי בתוכי איזו הרפייה מהמאמץ שאני משקיעה בניסיון להצדיק את המציאות שאני חווה כרגע, אל מול השיפוט. התמלול הרגשי של החוויה שלי מאוד מיקד עבורי את הרצונות והצרכים הכנים ביותר שחיים בי כרגע."
אז…. בואו נדבר על זה קצת.
רובנו כבר הכרנו את השופטת הפנימית (שלימים תיקרא ה"שומרת הפנימית") הזו שמנקרת לנו בראש ומספרת לנו כל מיני סיפורים:
"אין לך עמוד שדרה!", "את לא משקיעה מספיק!" "את יותר מידי מסובכת!" "אתה לא יוצלח!" "אתה לא חברותי!" "אתה פשוט לא מספיק…." "אתה חופר!" "אתה רגיש מידי!"
לא תמיד אנחנו שמיםות לב אליה אבל היא כמעט כל הזמן שם, מתמידה בניסיונות הזעקה שלה, רוצה קצת מתשומת הלב שלנו.
החיים שלי השתנו לחלוטין מהרגע שהבנתי שהשופטת הפנימית הזו שבתוך הראש שלי היא לטובתי!
היא לגמרי לגמרי בעדי!
היא אמנם עושה את זה בדרך שלרוב מנתקת אותי מהכוחות שלי, אבל היא באמת רק מנסה להאיר את תשומת ליבי למשהו ממש יקר וחשוב!
מאז הפסקתי לנסות להיאבק בקולות האלו או להשתיק אותם (מה שלי אישית לא הצליח…) –
ולמדתי במקום איך אפשר להתמודד איתם ולרתום אותם לטובתי.
למדתי להקשיב לשופטת הפנימית טוב יותר כדי להבין מה היא בעצם רוצה ממני?
מה המסר החשוב שמסתתר מאחורי השיפוט? מסר שכל מטרתו היא לעזור למערכת הזאת שנקראת "רותם".
