אמפתיה לעצמי

שיתוף על הכלי הזה שהוא מתנה ששינתה לי

אחת המתנות הכי עוצמתיות שהתקשורת המקרבת נתנה לי היא האמפתיה לעצמי.

שנים היא זרמה ממני החוצה די בטבעיות, ופנימה? הייתה חסומה, עצורה, לא זורמת…

בשנים האחרונות התרגול של התקשורת המקרבת, העניק לי בחזרה את היכולת לנתב את האיכות הטבעית הזו שקיימת בכולנו (=אמפתיה) גם פנימה לעצמי. נוכחתי לגלות שכמה שאני יותר אמפתית לעצמי, האמפתיה החוצה זורמת עוד יותר בטבעיות ומגיעה מעומק אחר.

היום, לימדתי את המערכת שלי הרגל חדש, וכשאני פוגשת אתגרים, אני עוצרת.

קודם כל מתקרקרעת, מרגישה את המגע של הגוף על הקרקע, מתמקדת בנשימה.

שמה יד על הלב. שואלת את עצמי "מה שלום הלב שלי?"

"איך זה מרגיש להיות אני עכשיו?". מתבוננת לכמה רגעים ברגשות שעולים.

מוסיפה יד אחת על הבטן. שמה לב אילו תחושות גוף חיות בתוכי.

מעבירה את שתי הידיים אל הבטן. שואלת את עצמי "מה חשוב לי כרגע? אילו צרכים חיים בי?".

מתבוננת, רואה מה עולה מתוכי, אילו קולות וחלקים שבי מדברים אליי ומה הם רוצים לסמן לי מתוך הליבה העמוקה שלי. לפעמים כאן נעזרת בקלפים של רגשות ושל צרכים אם אני מרגישה שאני צריכה.

יש לתרגול הזה אפקט כ"כ משמעותי עבורי.

הרגשות, ובעיקר הצרכים האנושיים שלנו, כ"כ רוצים לקבל נראות ונוכחות, ובטח כשהם תחת הפעלה ומאותגרים. עצם העצירה, מתן המקום וההקשבה, זה כ"כ הרבה עבורם. ולפעמים, גם הבהירות שנוצרת בתוכי, ההבנה העצמית הזו, מאפשרת לי גם לפעול הרבה יותר בהלימה לערכים, תשוקות והצרכים שנמצאים בעומק הליבה האנושית שלי.

אין דבר שמרגש אותי יותר מלחלוק ולשתף בתרגולים האלו, שעבורי הם ממש משני חיים.

כשאני מעבירה תקשורת מקרבת, אני משלבת אותה עם מיינדפולנס ועם הכרות עם מע' העצבים האוטונומית שלנו. השילוב הזה נותן בוסט משמעותי לכל מערכות היחסים שלנו (עם עצמנו, עם א.נשים, עם העולם).

מוזמנות.ים באהבה, ואני אשמח לדבר לכל שאלה/חידוד/התלבטות.