הצצה חד פעמית לכינוס חירום שהתקיים הבוקר

אמ;לק: הכינוס הסתיים עם המסקנה הבאה שהגיעה מהבטן –

"בכל פעם שאת קצת אבודה… תחזרי אלי. אני אזכיר לך מה באמת חשוב לך ומשם את תמיד תמצאי את דרכך."

הסיפור המלא: הכול התחיל כשחשבתי על זה שעוד שבוע מתחיל המחזור ה-2 של "חיזוק שריר הלב" ועוד אין נרשמיםות. חשתי מתח באזור המצח, הנשימה הפכה כבדה, ולא יכולתי להתעלם מהחוזק שבו הלב שלי פועם.

(נשבעת שלא תכננתי לכתוב בחרוזים)

הלב היקר שלי התמלא בפחדים וחששות. בכזו מתיקות ופגיעות, הוא רק רצה לחבר אותי לכמה שאני רוצה לפגוש עוד קבוצת אנשים. להכיר, להתקרב ולהתאהב. כמה שאני רוצה ליצור ערך, ולשתף בכלים שלא מפסיקים לשדרג לי את החיים.

(ואחרי המחזור ה-1 לקורס אני יודעת שגם לפחות לעוד 20 אנשים נוספים).

ואז הראש התעורר ושאל "אז אם את בטוחה בערך, באיכות ובמשמעות של התוכן, והמחזור ה-1 הלך כ"כ טוב, איך אין נרשמים עדיין?"

עניתי לו: "וואלה, ראש, אולי באמת מתבקש להעמיק בזה רגע… אבל אתה יודע משהו? לדיון חשוב שכזה הייתי שמחה להזמין גם את לב ובטן… מה אתה אומר?"

"בטח, זה אפילו חשוב!" אמר לי הראש. "כדי שלא תסחפי לחשיבת יתר או תהי תגובתית למצב, זה יעזור לך להתחבר למהות שלך, למצפן הפנימי שלך, ולנוע מתוכו."

וכך נפתחה לה ישיבת החירום בין הראש, הלב והבטן שלי:

ראש: אז מה באמת חשוב לך, בטן? אני פונה אליך כי את המרכז. את האינטואיציה, עומק החיים.

לב: **מתפרץ במלא אנרגיה ומתאר בהתרגשות את כל שאיפות חיי והערכים שחשוב לי להרבות בעולם!!!**

ראש: תודה לב. אני רוצה לשמוע גם מבטן, בואו נתמקד, מה באמת חשוב לך ***כרגע***?

בטן: חשוב לי לעזור לכמה שיותר אנשים לממש את האפשרות לחיות חיים מאושרים, בהם הם מגשימים באופן מלא את מי שהם רוצים להיות בעולם הזה.

ראש: הו! תודה בטן! אני יכול לשאול למה? חשוב לי שכולנו ניזכר…

בטן: אני מאמינה שכדי לתרום לקידום החברה, יש לדאוג לנפשות שמרכיבות אותה.

ראש: אוקי, נשמע טוב. אבל איך תעשי את זה בלי נרשמים לקורס?

בטן: אני סומכת ובטוחה שנמצא את הדרך. מה שהכי חשוב לי זה לא להפסיק, לא משנה מה. אני יודעת שעם התמדה, המשכיות ובטחון – תמיד יעלו דרכים יצירתיות להגשמה.

לב: זה נעים לי מה שאת אומרת בטן! יש לי יותר נחת עכשיו…

ראש: נכון! הקורס הוא לא המטרה בפני עצמה, אלא דרך אחת להגשים אותה! יש עוד המון דרכים!

אז בואו נתחייב להנגיש בכמה שיותר דרכים לכמה שיותר אנשים, כלים שתורמים לחיים. כלים שמעודדים חוסן אישי, יכולת לתמוך בעצמנו, להתמודד עם החיים ולאפשר התפתחות.

כלים שהופכים את היחסים בינינו לבין עצמינו ובינינו לבין אחרים לדבר מטיב ומזין!

בטן + לב + ראש: הללויה!

לב: רגע… אני לא רוצה לבאס את החגיגה אבל אני שוב קצת חושש… אני מבולבל.. אולי אפילו קצת אבוד.

ראש: אני איתך לב! כי איך ממשיכים מכאן? מה הצעד הבא?

בטן: אני לא יודעת מה הצעד הקונקרטי אבל מה שאני כן יודעת בוודאות זה שחשוב לא לעצור! להמשיך! זוהי הדרך הנכונה וכולנו עושות הכי טוב שאנחנו יכולות!

ראש: תודה בטן, כמה תבונה יש באינטואיציה שלך. זה מזכיר לי שקיבלנו פידבק שהפוסטים בפייסבוק בפני עצמם מביאים ערך… אז אולי פשוט נתחיל בלשתף את השיחה הזו?

לב: כן כן כן! אני מרגיש הקלה! אפילו קצת מתרגש! ומלא בתקווה…

בטן: אני רוצה להזכיר לך רותם שבכל פעם שאת קצת אבודה… תחזרי אלי. אני אזכיר לך מה חשוב לך ומשם את תמיד תמצאי את דרכך.

ואם הגעתםן עד הלום.. כל כך אשמח לשמוע מכםן כל דבר שמתחשק לשתף שעלה מהקריאה