לפעמים אני מאמינה ב-6 דברים בלתי-אפשריים לפני ארוחת בוקר

קבלו שיתוף ספונטני ובסופו מוטו חדש לחיים שלדעתי חייב לרוץ ברחבי הארץ!

לפני כמה ימים ראיתי את הסרט (האגדי, לדעתי!) אליסה בארץ הפלאות. משהו במשפט הזה הולך איתי מאז. לא עובר יום שאני לא נזכרת בו. זה קורה לי המון – דברים שמרגשים אותי נשארים איתי, ולרוב גם מאוד ברור לי למה. הפעם, זה ממש ברור לי בגוף, אני מרגישה שותפה של אליס למשפט הזה!

ופה, איתכםן, בכתיבה ספונטנית – אנסה גם לתת לזה קצת מילים כדי לחגוג את מלוא הדבר. ואם אתםן בוחריםות לקרוא אותי, תודה שאתםן כאן, ומקווה שתצאו נתרמיםות

אז… פתאום אני נזכרת בכמות הפעמים שנאמרו לי בחיים משפטים כמו "זה לא ריאלי", "זה לא אפשרי".. ואף קיבלתי כינויים כמו "צלחת מעופפת", "עפיפון", "חיה על ענן", ומלא דמויות מצוירות שנקראתי על שמן…

אז משהו באליס הקטנה, ממש פגש את רותם הקטנה, ועורר בה מעין קול נרגש בסגנון של "מותר לי לחלום!"

ופתאום אני מבינה, ולא מתביישת להגיד לעצמי ולעולם (!!!) –

נולדתי עם מתנה ממש גדולה!

היכולת לחלום!

מאז ומתמיד, לא משנה מה עברתי בחיים, לא איבדתי את היכולת לאפשר לעצמי לפנטז, לדמיין, לחלום. יש בתוכי מרחב רחב, שמאפשר לכל מיני חלקים שלי לשחק וליצור ביחד, מבלי שיש דדליין או ביקורת נוקבת על דרכי מימוש החלום, יש אורח רוח ואמון בדרך.

ועכשיו (!) אני נזכרת בעוד משפט שאומרים לי הרבה

"אני לא יודע/ת מה את לוקחת אבל תני לי גם"

ומה שמדהים זה, שאני לא לוקחת כלום, ומעולם לא לקחתי.

(אני בעיקר נושמת, וזזה )

והדבר הענק (!!!) שאני מבינה שאני משתפת בהתרגשות בפוסט הזה, זה שמצאתי אזור בתוכי שהוא נקי מבושה! נקי מהתנצלויות, נקי משיפוט עצמי… טהור! כי כשאומרים לי את המשפטים האלו, הם לא מעוררים כיווץ, בושה וכו', לא פוגשים שיפוט פנימי על הנטיה הזו לחלמנות או למעין "היי" טבעי כזה שיש לי לפעמים.. ואפילו להיפך, יש בי מעין הערכה פנימית והמון תודה על המתנה הזו, שאני מודה לקוסמוס שנולדתי איתה, היכולת לחלום!

מבחינתי זה לא מובן מאליו בחברה שבמידה רבה מודדת דברים באופן כמותי, ומשפטים כמו "יאללה לעבוד.. תפסיקו לחלום" שגורים מסביבנו.

ואני מבינה שזה מה שעובר בסדנאות שלי ובסשנים איתי, שזה מה שהרבה פעמים אנשים מודים לי עליו – שאני יצור (שבמקרה זכה להיות כזה?) שמגלם את האיכות הזו, וזה משהו שאני משדרת ומקרינה הלאה.

לפעמים במפורש, ולפעמים לא, אני מעודדת את חבריי.ותיי לשבט האנושי:

העזו לחלום!

העזו לשחק!

מותר לנוח. להרפות. להיות אנחנו. להתחבר למתנות שלנו, לתשוקות שלנו, לחלומות שלנו.

ויותר מהכול – יש בנו כ"כ הרבה כוחות ומשאבים פנימיים בשביל כל זה, הווה נעורר אותם!

אז עכשיו עולה לי חלום ליצור סטיקר בסגנון של "תפסיקו לעבוד, תתחילו לחלום" –

הצעות לשיפור הקופירייטינג?

תודה לכל מי שצועד-ת איתי בדרך