"למה אין לי יותר חמלה לעצמי?"
שאלה השבוע מטופלת (אני יותר אוהבת לומר "מלווה", אבל זה לפוסט אחר)
[משתפת בקטע על חמלה עצמית ובסוף על העשייה שלי לקיץ (יש דברים ממש מרגשים כולל הגשמת חזונות וחלומות ענקיים שלי, ממליצה להחזיק עד הסוף)]
..
..
ואז, חלקנו כמה רגעים שקטים, יחד, עם ההד השקט של השאלה.
נושמות ביחד, נשימה די כבדה.
שוהות לרגע עם הכאב הזה.
הכאב על כך שהערוץ של החמלה העצמית חסום או מטושטש לכ"כ רבים.ות מאיתנו.
מכירות בכמה שזה חסר.
נותנות מקום לכאב האישי והקולקטיבי על כמות הסבל שנוצר באנושות מתוך קשיי נגישות לחמלה.
"ולמה יש לי כ"כ הרבה חמלה לחיות, לאנשים אחרים.?"…
שוהות עוד כמה נשימות שקטות עם הכאב.
מכירות בכך שמדובר בשילוב של נסיבות והתניות שעם השנים חוסמות לכ"כ הרבה מאיתנו את הערוץ הזה של חמלה לעצמנו.
אני: "אני יכולה לשתף אותך במחשבה שעולה לי מתוך השאלות שלך?"
(כן)
אני חושבת על זה, שעצם זה שיש לך כ"כ הרבה חמלה ליצורים אחרים, זו תזכורת עוצמתית ביותר לכך שיש בתוכך חמלה.
שיש בכולנו חמלה, זו איכות שאנחנו נולדים.ות איתה. ואז (נושא לפוסט אחר) בהשפעת מלא הסברים אנחנו לומדות לנתב אותה בעיקר החוצה, פחות פנימה, אם בכלל.
אבל! זו תזכורת מדהימה, שהיא קיימת בתוכנו, מה שאומר שבכוחותנו להחזיר לעצמנו את היכולת הזו ולהפנות אותה גם פנימה.
זו הייתה תזכורת מרגשת ומלאת השראה גם עבורי. היחס שלנו לעצמנו הוא תוצר של תרגולים (רובם לא מודעים או מפורשים) שאימצנו לאורך החיים.
אז כמה מעצים זה להיזכר שאנחנו יכולים.ות לבחור לתרגל את היחס שאנחנו באמת רוצים.ות לעצמנו.
ההבנה הזו מרגשת אותי כל פעם מחדש. ולפעמים גם קצת מעייפת. כי כן, זה תרגול. וככל שהתרגולים הישנים מושרשים ואוטומטיים יותר (וגם כאן, החמלה שוטפת אותם בהבנה שהם נוצרו במקור עם כוונות להטיב עמנו), כך התרגול החדש דורש יותר השקעה ומאמץ. אבל זה כ"כ שווה את זה, כי זה קורה! שינויים קורים!
אני יכולה להעיד על עצמי שבשנים האחרונות עברתי לא פחות מטרנספורמציה בהקשר הזה. מלהיות אחת שהחמלה זרמה ממנה החוצה כ"כ בטבעיות לאורך השנים אבל פנימה היחס היה שופע האשמות, ביקורות והלקאות, אני באמת מרגישה שהפכתי להיות כזו שהחמלה העצמית היא חלק מנחלת חוויתה היומיומית. ואני ממש לא רוצה לבלבל, זה לא אומר שכל הביקורת העצמית נעלמה, ממש ממש לא. החמלה פשוט שם כדי לתמוך בי ולעזור לי לעבור דרכה כשהיא מגיעה ובסופו של דבר לקבל מתנה עמוקה של חיבור לעצמי.
והחמלה תמיד שם, תמיד זמינה, ואפשר להתחבר אליה דרך כ"כ הרבה תרגולים.
בסיכום המפגש, הצעתי -"מה את אומרת שהשבוע, כשתתפסי את עצמך יורדת על עצמך שאת כישלון, תנסי לדמיין שאת החברה הכי טובה של עצמך, ולשאול את עצמך, איך היית מדברת אליה באותן הנסיבות?"
וזו רק דוגמא לתרגול אחד, יש עוד כ"כ הרבה מדיטציות, שאלות וכלים מכל העולמות שאני צוללת בתוכם שמאפשרים את הגישה לאיכות הזו של החמלה שהיא פשוט החמצן של הנפש שלנו.
לי באופן אישי, תרגול מיינדפולנס עזר לפתח את המודעות לדיבור הפנימי שלי והיכולת לשים לב אליו, ותקשורת מקרבת והתמקדות נתנו כ"כ הרבה דרכים לנתב לעצמי חמלה עצמית ברגעים שאני זקוקה לה.
אשמח לשמוע מכםן, מה עוזר לכםן לנתב חמלה פנימה לעצמכם.ן?
