איך התקשורת המקרבת הגיעה לחיי?

התקשורת המקרבת הגיעה לחיי בזמן שמצאתי את עצמי מסיימת חמש שנות אקדמיה של לימודי פסיכולוגיה קלינית מעמיקים, בתחושה שאני מחוסרת בית, שמשהו עדיין לא מתיישב או מסתדר לי, שמשהו חסר לי…

התקשורת המקרבת מיד הרגישה לי כמו הבית הזה שחיפשתי.

גישה שלמה שהיא בעצם דרך חיים, שמה שאני עושה עם עצמי ובתהליך האישי שלי, שהאחריות שאני לוקחת על עצמי ועל הדרך שלי בעולם, שההתפתחות שאני מטפחת במערכות היחסים בחיי, משתלבת עם הדרך שבה אצור, אלווה ואעבוד בעולם הזה גם עם אנשים אחרים.

אני אוהבת את כמה שהיא מחזירה אותנו, בחוויה שלי, לאנושיות שלנו. כמו נותנת תיקוף מחודש לאנושיות שלנו ולכמה שהיא חשובה. לרגשות שלנו, לצרכים שלנו, לסוג הביחד והתמיכה שיכול להטיב עם המסעות שלנו כאן.

אני אוהבת את כמה שהיא עמוקה ומעשירה ובאותו הזמן פרקטית ונותנת לי סדר ובהירות בהבנה שלי של חוויות אנושיות ובאילו דרכים אפשר להיות איתן. שהיא מבהירה לי מה זה אמפתיה ואיך אפשר להציע אותה. ובעיקר, שהיא מזכירה לי שמתחת לכל דבר יש צורך, ומזמינה אותי כל הזמן לחפש את הצורך שמתחת. גם אם לא בלהט הרגע, אז בדיעבד, ושהאמפתיה תמיד שם זמינה לכך. והכי אני אוהבת – שהיא מזכירה לי כל הזמן להחזיק את השאלה "מה חי עכשיו? ועכשיו? ועכשיו?" שהיא מזמינה אותי לחזור לרגע הזה ולבדוק – מה חי בי? מה חי באחר? מה יתמוך בחיים שלנו כרגע?